הימים הם ימים שלפני חג.
זה הימים המעצבנים האלה שכל איש מכירות מחוויר למשמע אוזניו מלקוח פוטנציאלי: “דבר איתי אחרי החגים”, “אני אתפנה לזה רק אחרי החג”, “קיבלתי את המייל שלך, נהיה בקשר אחרי החגים”.
הבשורה הקשה ביותר לאיש מכירות (יותר מזה שהקולגה שלו מכר ממנו יותר החודש), הן רצף המילים שכל לקוח באשר הוא שולף מהמותן בזמן שיחת מכירה.
התסביכים שזה מכניס אותך… אתה מנתח שעות את המילים והאינטונציה:
- הוא רוצה לקנות?
- הוא מדפדף אותי באלגנטיות?
- אולי הוא קנה ממישהו אחר?
- אולי לא נעים לו והוא מתבייש לומר לי שהמחיר יקר לו?
“אבל למה אחרי החגים אם אפשר לפני החג?” אני משתדל לא להישמע לחוץ.
“כי… סמנכ”ל הכספים לא נמצא… כי… הנייר שאנחנו מדפיסים חמץ… כי… אין לנו לחץ למערכת עכשיו.. כי… כי… כי…”
כי ככה הכי נוח לכולם!
ולא! ממש לא חסרים תירוצים למה אחרי החגים.
אבל הקניונים עמוסים בקונים לפני החג, למה לא קונים ממני?
מאוכזב ומתוסכל חוזר אל כורסת המכירות שלי.
שתי לחיצות באפליקציה, מציץ בעיניים בורקות בגרף המכירות.
מוודא בפעם השביעית בעשר דקות האחרונות שאף אחד לא מכר יותר ממני, השם ישמור, חמסה חמסה שום בצל, שלוש נקישות על עץ…
הטלפון מצלצל. קובי, הבוס, המנכ״ל על הקו.
הוא בטח ישאל אותי מה קורה עם… ועם… חייב לענות.
“מוזס…״ קולו החם מהעבר השני… ״נו… איך מרימים את הגרף?…”
גם עשר דקות של שיחה להעלאת המורל עם קובי לא תמיד עוזרות, הרי בשורה התחתונה אני חייב לפעול כאן ועכשיו. חייב למצוא את דרך המלך. את הנתיב אל האושר שלי. לספק את היצר הלא מוסבר הזה של עוד הזמנה חתומה שגורמת להרגיש על גג העולם.
עד ש… נפל לי האסימון.
אותי לא מעניינים התירוצים והסיפורים של אף אחד השנה, אצלי אין אחרי החגים, אצלי הכול קורה, בחגים! על שולחן הסדר. תנו לי למכור שאגתי. וחסר למישהו שרק ינסה לעצור לי את המומנטום.
נרגש ונסער אחרי ההכרזה הדרמטית, חייב להוציא הודעה מסודרת לעדכן את כל העולם, שידעו שניתן להתקשר אליי ממש בעמוד הראשון של ההגדה ולעשות הזמנה של עוד מערכת. אני אהיה עם לפ-טופ פתוח, ערוך ומוכן לשעת פקודה.
טלפון לאמא… מבקש שתדאג להציב אותי השנה בפינה, לך תסביר שאני הולך להקים חמ״ל מכירות על שולחן הסדר.
יש כוננות וזה הכי מצב חירום שיש. וואצאפ לאשתי היקרה. תודה לאל! אפשר לנשום לרווחה – יש אישור מכל הגורמים הרשמיים. המבצע יוצא לדרך.
לסיפור הזה יש המשך. ואת ההמשך שלו תוכלו לקרוא… נכון…. בחגים. כי אצלי כמו שכבר הבנתם אין דבר כזה אחרי החגים.